אנחנו שוב נפרדים

במעבורת מאיטליה ליוון (21.7)

בארבעת הימים האחרונים לא פרסמתי פוסטים. ראשית, כיוון שלא היה על מה להתבטא. שנית, ובעיקר - עייפות החומר. אם הייתי במלוא כוחי הגופני, הנפשי והרוחני – הייתי כבר מוצא מה לכתוב, ולאו דווקא אודות תמונות מסע. בארבעת הימים האלה חזרתי בדיוק על אותו מסלול שעשיתי אותו בהתחלת המסע – אבל בהפוך. מצפון גרמניה, עבור דרך אוסטריה, דרך איטליה והסיום בדרום מזרח יוון, נמל לאווריו. טחנתי קילומטרים כדי להביא את האופנוע לנקודה שבה הוא יועמס על האוניה שתחזירו לישראל.

הכותרת מתייחסת כמובן להארלי שלי ואלי. שלושה שבועות היינו צמודים זה לזה כשאת כל תלאות הדרך וניפלאותיה – אנחנו עושים יחד. אפילו פעם אחת לא איכזב אותי ההארלי שלי. רק דבר אחד הוא ביקש – שאשקה אותו מידי פעם לרוויה באוקטן 95. תמיד מניע בנסיון ראשון, מחליף הילוכיו ברצף נעים, מאיץ כשצריך, בולם כשצריך, משכיב כשצריך, משייט כשצריך. לא ביקש שמן, לא ביקש אוויר, לא הפציר בי שאטפח את מראהו. אחלה אופנוע שבעולם. אוהב אותו. מחר, בשבת, אני מפקיד אותו לשמירה ליד הבוטקה של שומר שער הנמל. בעוד שלושה ימים, ביום שני, מישהו כבר יעלה אותו על האוניה. אני מאוד מקווה שיהיה זה מישהו שידע להפעילו ושלו ישכח לכבות את הסוויץ'. לא צריך התנעת בוסטר נוספת בנמל חיפה. אז אנחנו נפרדים וקצת עצוב לי.

סיכום ומספרים

קריאת מונה בהתחלה – 48,228 ק"מ.

קריאת מונה בסוף – 57,163 ק"מ.

סה"כ על אדמת אירופה – 8,935 ק"מ.

תדלקתי 451 ליטר ב – 35 תחנות דלק.

צריכת דלק ממוצעת – 19.8 ק"מ לליטר.

8 מעבורות. 19 ימי רכיבה. 470 ק"מ ממוצע ליום.

פרסמתי 16 פוסטים.

היה שווה כל רגע.

תודות

תודה לכל אלה שקראו, תודה לכל אלה שהגיבו, תודה לכל אלה שעודדו, ותודה מאוד מיוחדת לנילי שליוותה אותי צמוד צמוד, ערב ערב, במסע הלא פשוט הזה.

מספר חזק (19.7)

כאן ישנתי הלילה (יום שלישי 19.7)

כאן ישנתי הלילה (יום רביעי 20.7)

כאן ישנתי הלילה (חמישי 21.7)

Rion-Antirion Bridge (22.7

יום שלישי 19.7

יום רביעי 20.7

יום חמישי 21.7

יום שישי 22.7

Oresudsbron Bridge – בין קופנהאגן ומאלמו

Oresudsbron

אתמול רכבתי מהמלון לאוסלו כדי לעלות על המעבורת שלקחה אותי במשך כל הלילה לקופנהאגן.

היום רכבתי מהנמל בקופנהאגן עד לנמל בטרלבורג (העיר הדרומית ביותר בשבדיה), ממנה אני אמור לעלות על מעבורת שתביא אותי לרוסטוק, גרמניה, ומשם מרחק קצר למלון.

שעמום, אין אירועים, ובכל זאת למען רצף התעוד אני יושב עכשיו בבית קפה בטרלבורג וכותב פוסט זה.

ובכל זאת נקודת אור אחת. הגשר שבכותרת. זהו גשר משולב לתנועת רכבות בשתי מסילות (בקומה התחתונה) ומכוניות בכביש 4 מסלולי (בקומה העליונה) מעל מצר ארסונד. הגשר יצר לראשונה מעבר יבשתי בין דנמרק לשוודיה והוא משלב אלמנטים של גשר קורה וגשר מעוגן בכבלים והוא כאמור מחבר את שתי הערים, קופנהאגן בירת דנמרק והעיר מאלמו שבשבדיה. אורכו כ – 8 ק"מ והוא נחנך בשנת 2000.

ההתוועדות הראשונה שלי לגשר זה היתה לפני כמה חודשים כשחזיתי ב – YesVOD בסדרה מצויינת הנושאת את השם "הגשר" (bron). בסדרה מתנהל שיתוף פעולה בין משטרת שבדיה ומשטרת דנמרק לפתרון אירועי פשע הנוגעים לשתי המדינות. ביחוד ראוי לציין את משחקה ודמותה יוצאת הדופן של הבלשית השבדית. מומלץ למי שלא צפה.

כשראיתי שהגשר מצוי בסמוך למסלול רכיבתי, כופפתי מעט את המסלול והחלטתי לעבור עליו לאורכו, מדנמרק לשבדיה.

אתמול רכבתי 395 ק"מ ועוד 511 ק"מ על המעבורת.

היום ייסתכם ב – 80 ק"מ רכיבה ו – 159 ק"מ במעבורת.

המעבורת מאוסלו לקופנהאגן

סלפי על סיפון המעבורת

יום ראשון, 17.7

יום שני, 18.7

דרך הטרולים, בעליה, בגשם

דרך הטרולים - Trollstigen Vegan

שני דברים העכירו את רוחי על הבוקר. נסיון ההפיכה בתורכיה שנכשל והגשם הכבד שיורד בחוץ. תחזית מזג האוויר לכל היום אינה מעודדת במיוחד. מעונן ומימטרים. והיום צפוי להיות יום קשה. אומנם לא רכיבה ארוכה אבל רכיבה טכנית בכבישים הרריים צרים עם פניות הדוקות. וכל זאת בגשם. עד כדי כך הייתי מבואס ששקלתי לקחת פסק זמן ולהשאר במלון יום נוסף. אבל התחזית ליום המחרת אינה שונה, גם כן מעונן וגשם. אז מה, לוותר על מעבר הטרולים? לוותר על הירידה לגרינגר? ועל העליה מגרינגר? המבוגר האחראי שבי אמר כן וכן! המיטה החמה מאוד קורצת ואני אומר לעצמי "בעצם למה לא, אתה לא חייב לאף אחד שום דבר. יאללה, למיטה וימות העולם". ואז נזכרתי שבעצם התנהלות רציונאלית כל חיי הביאה אותי בשלום לנקודת זמן שממנה אני יכול להרשות לעצמי לפעמים להיות לא רציונאלי. ויצאתי לדרך.

מסלול קצר של 200 ק"מ הוביל אותי מהמלון דרך מנהרה ארוכה למעבורת ראשונה, משם לדרך הטרולים בעליה, ירידה, מעבורת שניה, עליה, ירידה לגרינגר, עליה לרמה מושלגת, ירידה ורכיבה מישורית למלון. רוב הזמן גשם, כל הזמן קר. בסוף סיפוק גדול. נותן לתמונות לדבר בזכות עצמן.

בירידה לגרינגר יש פיתול ורחבת תצפית שכולם נעצרים בה. גם אני. וגם קבוצה ישראלית תוצרת "פגסוס". המדריך צועק על כולם, גוער במתעכבים, מפציר להתכנס יחד לצורך הסבר ואשה אחת צועקת "ברוך, מכאן, מכאן, צלם מכאן, כאן זה הכי טוב, כאן רואים הכי טוב". הרגשתי לפתע ציפור דרור.

נוף של בוקר

מעבורת ראשונה

עוד גגות מגוננים

הגשר בדרך הטרולים

דרך הטרולים - המפל הגדול

מרפסת התצפית על דרך הטרולים

על מרפסת התצפית

מעבורת שנייה

גרינגן

כאן אני ישן הלילה

יום שבת 16.7

דרך הטרולים

הירידה לגרינגן

העליה מגרינגן

Atlantic Ocean Road

על פי מקורות הידע אליהם נחשפתי כהכנה למסע זה, מצפה לי היום חוויה מיוחדת במינה. רכיבה על אחת מדרכי הנוף המשובחות בעולם. נבנתה במשך 6 שנים ונחנכה ב – 1989. אורכה למעלה מ – 8 ק"מ והיא מחברת שורה של איים באמצעות 8 גשרים שהגבוה בהם מתנשא לגובה של 23 מטר. נאמר על דרך זו שהיא מביאה אותך למקום שבו נגמרת היבשה ומתחיל האוקיינוס. דרך מפותלת, עולה-יורדת, עוברת מאי אחד למשנהו, חולפת בגבהים שונים על פני הים כאשר השיפוע המקסימלי מגיע לכדי 8%. החוויה מתעצמת בעיקר במזג אוויר סוער, כאשר גלי הים מתנשאים לעיתים לגבהים כאלה שהמים שוטפים את הגשרים ואת הדרך.

כשיצאתי בבוקר לדרך, השמיים היו מכוסים עננים אולם התחזית לא ציינה שיירד גשם. אכן גשם לא ירד אבל האפרוריות פגמה קשות במראות הנוף עתיר הצבעים והוציאה ממני את החשק לצלם נופים שבאור שמש מלא היו נראים מלהיבים פי כמה. למרות שהמרחק המיועד להיום אינו גדול, נמשכה הרכיבה מעל ומעבר למה שציפיתי. הדרך הראשית כאן בנורבגיה (E6) היא איטית להחריד. עמוסת מכוניות, משאיות וקראוונים, עוברת בדרך כלל בתוך הערים/עיירות, ורצופה אין ספור כמעט של קטעי הגבלת מהירות. גם המעבר התדיר במנהרות מאט את מהירות הרכיבה, אם כי הוא נעים בהחלט בהיות הטמפרטורה במנהרה גבוהה בהרבה מזו שבשטח הפתוח. היה גם שייט במעבורת מקומית שנמשך 40 דקות.

גינה על הגג

בדרך נתקלתי לא אחת במשהו מאוד תמוה. גגות בתים מגוננים. לא מדובר רק על מחסים לתיבות דואר או תחנות אוטובוס, אלא בבתים ממש, בתים וגם מסעדות שאנשים גרים בהם, חיים בתוכם. הגג מגדל עליו עשבים, שיחים ולעיתים גם עצים. אבדוק את הנושא מחר, בטח יש לזה הסבר.

תחילתה של הדרך ממזרח למערב

כשהגעתי לתחילתה של הדרך האטלנטית עצרתי, צילמתי את השלט ואמרתי לעצמי שאני מתחיל, לא עוצר, עושה אותה במכה אחת. התחלתי, רכבתי, סיימתי במהרה, וכשעצרתי שאלתי את עצמי – זהו? זה כל הסיפור? יתכן שאני מפספס משהו? נזכר בסופרלטיבים שמתארים אותה כחוויה יוצאת דופן ולא קולט. בו במקום החלטתי לבצע שוב. הפעם ממערב למזרח. לצערי, אותה חוויה, אותה אכזבה. בפעם השלישית, שוב ממזרח למערב כבר נעצרתי מספר פעמים, ירדתי לטיולים רגליים לאיים ולגשרים כדי לצלם ולחוות מקרוב. הפעם קלטתי קצת יותר את הצד הארכיטקטוני/קונסטרוקטיבי של מרכיבי הדרך ואת מראה האיים והים שביניהם ולמרות הכל לא אוכל להצביע על המכלול כולו כמשהו ספקטאקולרי. יתכן שבמידה ומזג האוויר היה שונה, סוער משהו, הייתה דעתי משתנה. לדעתי לא שווה את המאמץ להגיע לכאן במיוחד. אם זה ממילא "על הדרך" – אז בסדר.

היום רכבתי 396 ק"מ. מחר דרך הטרולים.

גינה על גג מחסה תיבות דואר

וגם על גג תחנת אוטובוס

מעבורת

כך נראה השייט על מסך ה - GPS

משהו מיוחד למישהי מיוחדת

יום שישי, 15.7