 |
| ספלש של חצץ |
היום
אני רוכב מפינלנד אל תוך שבדיה בדרכי לנורבגיה, ארץ הפיורדים. כיוון שמחכה לי
רכיבה של למעלה מ – 500 ק"מ, יצאתי מוקדם, ואחרי 2 ק"מ אני בשבדיה. כביש
דו מסלולי מצויין, מזג אויר בהיר, לא קר, לא חם – ואין נפש חיה. הכביש ריק, לא
עוקפים אותי, אני לא עוקף אחרים, אף אחד לא בא מולי. ככה אני רוכב למעלה משעה ופרט
להולך רגל אחד, עטוי מגבעת רחבה ממנה יורד סביב הראש והצוואר בד רשת נגד יתושים
(דוגמת הכוורנים), אני וההארלי לבדנו. בהזדמנות חגיגית זו, מילה או שתיים בעניין
היתושים. הם בכל מקום, כל הזמן, כשחם, כשקר וגם כשיורד גשם. המכה האחת עשרה.
ברכיבה הם נמרחים על המשקף, בעצירה הם מתנפלים עליך ולא מרפים, מוצאים אפילו את
המרווח הצר בין הקסדה למעיל הרכיבה, וחוגגים על הצוואר שלך. מסיר את הכפפות כדי
לצלם, הם על כפות ידיך. מבלי משים אתה מוצא את עצמך מוחה כפיים כל הזמן או חובט
בעצמך בנסיון נואש להלחם בהם. קשה להם כאן למקומיים, החורף הלא פשוט ותלאותיו
והקיץ עם יתושיו.
 |
| כביש מצויין. אין נפש חיה. |
אני
הולך ומעמיק אל תוך שבדיה, עוצר לאחר כשעתיים לתדלוק באחת העיירות. מזג האוויר
מצויין ואני שמח וטוב לב. לא משער עדיין מה מחכה לי. מיד ביציאה מהעיירה אני מבחין
מרחוק בטרקטור על הכביש. מסוג הטרקטורים של מע"צ. כשהתקרבתי הבחנתי מיד בצד
ימין במיודעי משכבר הימים – תמרור אזהרה משולש עם "ספלש של חצץ". מבט
קדימה ואני תופס מיד שמחכה לי שוב רכיבה חצצית. הכביש בתיקון וכולו זרוע חצץ.
לשאלתי, ענה הטרקטוריסט שמדובר ב – 8 ק"מ. בטכומטר הוספתי 8 ק"מ לקריאה
הנוכחית כדי שאדע מתי הסיוט עומד להסתיים, ויצאתי לדרך. מאוד דומה לחוויה שכבר
עברתי כאן בשבדיה לפני כמה ימים על כביש 392, אלא שהפעם מדובר בכביש פתלתל ובמגמת
ירידה. הדרך כבר נמצאת כנראה בתיקון תקופת מה, כיוון שבתוך החצץ יש סימנים של
קוליס בהם כמות החצץ מופחתת, ובעיקר משום מה הקוליס במסלול הנגדי טובים יותר, ואני
בוחר לרכוב בהם. התנועה מאוד דלילה אבל בכל זאת קיימת. בעיקר עולות משאיות במעלה
הדרך, וכשזה קורה, אני נעצר ומסמן להן שתעבורנה למסלול הנגדי. נדמה לי שהם עושים
זאת בהבנה ואינם כועסים. ככה אני רוכב במורד, על חצץ, ומשנן לעצמי כל הזמן: אסור
לך בשום אופן ליפול, אל תשתמש בבלמים, תן לאופנוע לעשות את שלו בהילוך שני, רק לא פאנצ'ר, ומתי
זה יגמר כבר. משנן, משנן ומידי פעם מגניב מבט לטכומטר. בדיוק אחרי שמונה ק"מ
נגמר החצץ והתחיל הכביש. ברוך סולל כבישים.
 |
| בהתחלה הדרך החצצית נראת כך. בהמשך הרבה יותר גרועה. לא העזתי לעצור ולצלם. |
ממשיך
לרכוב, נעצר מידי פעם לצלם, ובשליש האחרון של הדרך היה גשום. לא משהו רציני אבל
גשום. עכשיו לעומת זאת, כשאני יושב בקוטג' וכותב פוסט זה, מתחוללת בחוץ סופת רעמים
וברקים וגשם כבד יורד. היתה אפילו הפסקת חשמל בת כמה דקות.
סה"כ
היום 539 ק"מ. מחר יום חדש ואני מגיע לנורבגיה בדרכי ל – Atlantic
Road.
 |
| דבר קטן, דבר גדול. |
 |
| סכר אומנותי |
 |
| והנהר מאחורי הסכר |
 |
| סגול הוא ה...צבע (בארסה כמובן) |
 |
| בבקתה זו אני ישן הלילה |
צילומים יפים נתן
השבמחקאיכשהוא יש לי תחושה שהצילום, טוב ככל שיהיה, מעביר רק חלק מהתמונה האמיתית
המשך להנות ושמור על עצמך
וואוו נתן!
השבמחקהפעם שלחת גלויות, לא תמונות! ממש ממש יפה. אהבתי.