10 ליטר דלק ששווים זהב

מאשה זו קניתי 10 ליטר דלק ששווים זהב

לרכיבה של היום אני מתייחס כאל רכיבת מעבר. עובר משבדיה לנורבגיה ומקצר מרחק לקראת היעד הבא אליו אגיע ביום שישי אחה"צ – The Atlantic Ocean Road. כשיצאתי מהבקתה בשבדיה מזג האוויר היה אביבי משהו, אולם כדרכי בקודש בימים אלה, אני מתלבש מקסימום לכל צרת גשם שלא תבוא וגם כדי להילחם בקור. וטוב שכך. ככל שאני מתקדם מערבה, הדרך עולה, הטמפרטורה יורדת, והשמיים מתקדרים. מרחוק ניתן להבחין בהרים מושלגים והדרך עצמה משנה אופי. לא עוד התנהלות נינוחה במישורי שבדיה אלא רכיבה הררית מובהקת. דרך צרה יחסית, עולה, יורדת, מתפתלת. נדרש ריכוז מירבי ברכיבה, דריכות מתמדת. הרבה, ירוק, הרבה מים, הרבה עננים, מעט מאוד שמים.

יש בעולם שני סוגים של נהגים. אלה שנכנסים לפאניקה כשמד הדלק מורה על חצי (ומיד נכנסים לתחנת הדלק הקרובה), ואלה שמתעקשים להמשיך עוד קצת ועוד קצת, עד שהרכב נוסע על איידי הדלק האחרונים. אני נמנה על הקבוצה השנייה. לא מחבב במיוחד את תהליך התדלוק ומשתדל להמעיט ככל שניתן במספר התדלוקים בקטע רכיבה נתון (אמנון? זוכר את עבדת?). היום, בכביש הררי צר ואיטי, שמתי לפתע לב שאני על קצת פחות מרבע מיכל, מה שאומר שיש לי עוד משהו כמו 40 ק"מ. זה נראה בסדר גמור ואני ממשיך להתקדם, אבל אין בכלל סימנים של ישוב, של אוכלוסיה, ואני כמובן לא יודע כמה זמן זה ימשך. פתאום משום מקום, משמאל, צץ לו מן מינימרקט מקומי, כזה שאתה יכול לאכול בו משהו קטן, לקנות מצרכי מכולת, ועוד חפצים ואביזרים שמשמשים את האוכלוסיה המקומית הדלילה בחיי היום יום שלה. עצרתי, ואת פני קיבלה בעלת החנות. שאלתי אותה אם היא יודעת באיזה מרחק בכיוון הרכיבה שלי יש תחנת דלק. נגשה הגברת לחבורת גברים שסעדה בירכתיים, התייעצה, וחזרה אלי עם תשובה. 75 ק"מ מכאן. אז אני בצרה צרורה. הגברת עדיין לא מבינה למה. אני מסביר לה שאני צריך בנזין והיא מיד מחייכת. "יש לי בנזין, אתה רוצה?" היא שואלת. "בטח רוצה" עניתי לה. חיש קל היא נעלמת אל מאחורי החנות וחוזרת עם ג'ריקן של 10 ליטר ומשפך. מחזיקה האשה במשפך ואני שופך את תכולת הג'ריקן לתוכו. לשאלתי היא מסבירה שהיא מחזיקה כמויות קטנות של דלק עבור טרקטורונים ואופנועי שלג. הכל לצורכי האוכלוסיה המקומית, כאמור. 10 ליטר של דלק ששווים זהב.

היום רכבתי 470 ק"מ. מחר יום חדש.

עדיין בשבדיה. מתחיל להיות קר

נקודת המעבר לנורבגיה

המינימרקט

כביש הררי צר המחייב סלילת מפרצוני הרחבה לרוב

כאן אני ישן הלילה. לאור האיפיון של חלק מהאוכלוסיה המקומית, כיסיתי את האופנוע ואיתו את לוחית הזיהוי