אנחנו שוב נפרדים

במעבורת מאיטליה ליוון (21.7)

בארבעת הימים האחרונים לא פרסמתי פוסטים. ראשית, כיוון שלא היה על מה להתבטא. שנית, ובעיקר - עייפות החומר. אם הייתי במלוא כוחי הגופני, הנפשי והרוחני – הייתי כבר מוצא מה לכתוב, ולאו דווקא אודות תמונות מסע. בארבעת הימים האלה חזרתי בדיוק על אותו מסלול שעשיתי אותו בהתחלת המסע – אבל בהפוך. מצפון גרמניה, עבור דרך אוסטריה, דרך איטליה והסיום בדרום מזרח יוון, נמל לאווריו. טחנתי קילומטרים כדי להביא את האופנוע לנקודה שבה הוא יועמס על האוניה שתחזירו לישראל.

הכותרת מתייחסת כמובן להארלי שלי ואלי. שלושה שבועות היינו צמודים זה לזה כשאת כל תלאות הדרך וניפלאותיה – אנחנו עושים יחד. אפילו פעם אחת לא איכזב אותי ההארלי שלי. רק דבר אחד הוא ביקש – שאשקה אותו מידי פעם לרוויה באוקטן 95. תמיד מניע בנסיון ראשון, מחליף הילוכיו ברצף נעים, מאיץ כשצריך, בולם כשצריך, משכיב כשצריך, משייט כשצריך. לא ביקש שמן, לא ביקש אוויר, לא הפציר בי שאטפח את מראהו. אחלה אופנוע שבעולם. אוהב אותו. מחר, בשבת, אני מפקיד אותו לשמירה ליד הבוטקה של שומר שער הנמל. בעוד שלושה ימים, ביום שני, מישהו כבר יעלה אותו על האוניה. אני מאוד מקווה שיהיה זה מישהו שידע להפעילו ושלו ישכח לכבות את הסוויץ'. לא צריך התנעת בוסטר נוספת בנמל חיפה. אז אנחנו נפרדים וקצת עצוב לי.

סיכום ומספרים

קריאת מונה בהתחלה – 48,228 ק"מ.

קריאת מונה בסוף – 57,163 ק"מ.

סה"כ על אדמת אירופה – 8,935 ק"מ.

תדלקתי 451 ליטר ב – 35 תחנות דלק.

צריכת דלק ממוצעת – 19.8 ק"מ לליטר.

8 מעבורות. 19 ימי רכיבה. 470 ק"מ ממוצע ליום.

פרסמתי 16 פוסטים.

היה שווה כל רגע.

תודות

תודה לכל אלה שקראו, תודה לכל אלה שהגיבו, תודה לכל אלה שעודדו, ותודה מאוד מיוחדת לנילי שליוותה אותי צמוד צמוד, ערב ערב, במסע הלא פשוט הזה.

מספר חזק (19.7)

כאן ישנתי הלילה (יום שלישי 19.7)

כאן ישנתי הלילה (יום רביעי 20.7)

כאן ישנתי הלילה (חמישי 21.7)

Rion-Antirion Bridge (22.7

יום שלישי 19.7

יום רביעי 20.7

יום חמישי 21.7

יום שישי 22.7