מהמלון
שבו אני מתאכסן, המרחק ל"גולת הכותרת" הוא 130 ק"מ. לאחר שהתאוששתי
ואף הספקתי להוציא פוסט, ירדתי על ארוחת ערב ועליתי על האופנוע בשעה תשע בערב בכיוון
צפון. לא בדיוק ידעתי מהו אופייה של הדרך ומה מצפה לי בה. בתחילה הכביש מתפתל
לאורכו של החוף, עולה, יורד, שני נתיבים צמודים מאוד, סבבה. הכיוון כאמור צפונה
והשמש בשעה זו ממש ממול, נמוכה מאוד ומסנוורת. המשקף הקדמי שלי לא מי יודע נקי,
וגם עטור שריטות לא מעטות. נזכרתי שיש לי סמרטוט לבן שנשאר על האופנוע, שריד
מהאוניה שהביאה אותו ליוון. עצרתי בצד, טבלתי את הסמרטוט במי אחד הפלגים הזורמים
פה לרוב, וניגשתי במרץ למרק את מגן הרוח. טעות, טעות. מסתבר שלמרות היותו של
הסמרטוט נקי וצח כשלג, יש בו שמנוניות נסתרת שעברה אל המשקף וכעת אין לי דרך
להסירה. כשהדרך עברה בצילו של הר המצב לא היה נורא כ"כ, אבל ברגע שנחשפתי
לשמש במישורים הפתוחים היה זה סיוט. סינוור ישיר דרך משקף אטום משהו בדרך מתפתלת,
עולה ויורדת, בצרוף תנועה ערה של רכבים משני הכיוונים הפך את הרכיבה לקשה מנשוא.
במרבית הקטעים האלה רכבתי כשאני עומד על רגלי כדי שקו הראיה שלי יהיה מעל המשקף.
עלתה בי אפילו המחשבה להסירו, להחביאו במקום כלשהו ולאספו בדרך חזרה. כשהגעתי
ל - Honningsvag, שלושים ק"מ דרומית ל"גולת הכותרת", נכנסתי לתדלק וכאן
נסתיימו צרותיי. מגב טבול במי סבון הסיר את השכבה השמנונית והוריד את צרת הסינוור
לרמה סבילה.
 |
| המנהרה הארוכה ביותר |
ויש
בה בדרך זו גם מנהרות. ספרתי חמש. הקצרה אורכה 190 מטר והארוכה 6,870 מטר. מנהרות
משנת אחא, חשוכות, הדפנות בלתי מצופות, קירות לחים, מים מטפטפים מהתקרה, הכביש
רטוב ובאיכות ירודה. בנוסף לכך הטמפרטורה בתוכן נמוכה, ממש קר, וכשאתה יוצא ממנה
מיד מתאבים על המשקף הקר אדי לחות עד לכדי אטימות מוחלטת (ראו צילום), מה ששוב
מחייב התרוממות על הרגלים עד יעבור זעם.
ולמרות
הכל הגעתי ל"גולת הכותרת". לא הייתי מוכן כלל וכלל למה שראו עיני. שני
תורים ארוכים של רכבים ממתינים למעבר דרך נקודות גבית דמי כניסה. ומעבר להם שני
מגרשי חניה, האחד לאוטובוסים והשני לקרוואנים ומכוניות, מפוצצים במאות כלי רכב,
מאות, אני לא מגזים. בעיני רוחי ציפיתי לראות אתר צנוע הנמצא בקצה העולם, כזה שקשה
להגיע אליו ורק מעטים זוכים לראותו. והנה לפני אתר תיירותי מפותח לעילא ולעילא,
אבן שואבת תיירותית, מאוד מושקעת, מאוד ממוסחרת. בניין רב קומות ובו חנות מזכרות
עצומה, מסעדה, בית קפה, אולם קולנוע, מוזיאון, כנסיה, אולם כינוסים, הכל. ובחוץ
רחבה ענקית עם הגלובוס המפורסם שכולם מצטלמים למרגלותיו (גם אני). מכל מקום ניתן לצפות
לצפון, לים הצפוני, ולראות את השמש העומדת מעל האופק.
לאחר
ההלם הראשוני וכשאני מפלס לי את דרכי בין אלפי אנשים, הגעתי לגלובוס, ומשם, בשעה
23:30 ראיתי כיצד השמש יורדת לקראת הים, עושה מאמץ עילאי לשקוע בתוכו ואינה
מצליחה. ראיתי את הפלא. מנסה לשקוע ולא מצליחה. מיואשת לחלוטין, משנה השמש כיוון
ומתחילה לזרוח, כלפי מעלה.
בזריזות
מיהרתי למסעדה, הזמנתי וופל אמריקאי ענק, יצקתי עליו מנה גדושה של ריבת תותים ועוד
מלוא הכף שמנת סמיכה, כוס קפה – וכך אני חוגג את יום הולדתי. הקפדתי לסיים לפני
שהתאריך מתחלף. חשוב מאוד, אני צריך לסיים את התקרובת עתירת הקלוריות עוד ב –
11.07.2016, תאריך יום הולדתי. מזל טוב.
עד
כאן רכבתי מתחילתו של מסע זה 4,489 ק"מ.
הדרך
חזרה היתה פשוטה וקלה. השמש הזורחת נמצאת עתה מאחורי ואין בעית סינוור. המנהרות
אומנם עדיין בשלהן, אבל אני כבר רגיל. הגעתי למלון בשעה 02:15, אור יום מלא לכל אורך
הדרך ואני כבר בן עב שנים ועוד יום. המיטה הייתה מזמינה מתמיד.
סה"כ
רכבתי אתמול והלילה 656 ק"מ (399 ק"מ עד המלון ועוד 257 ק"מ ל-NordKapp
וחזרה).
היום,
12.7, רכבתי 387 ק"מ חזרה לפינלנד ללא ארועים מיוחדים עד הבקתה בה אשן הלילה.
